בניית אתרים בפלאש - הפלאש מת?

איפשהו בסוף שנות התשעים נראה היה שבניית אתר בפלאש היא אמנות שאבד עליה הקלח.
(קרא עוד על בניית אתר בפלאש – גאווה ודעה קדומה).
הרשת היתה עמוסה באתרי פלאש כבדים איטיים ומלאים בגימיקים עד להתפקע. בכל אתר שני נאלצת לחכות חצי דקה רק כדי לקבל את הפרלואודר... יש אומרים שאי שם, באיזה אי באוקיינוס השקט, עדיין יושב איזה יפני שעוד מחכה שהאינטרו שלו יגמר.

'לא עוד', אמרנו.

הגולשים קצו בהמתנה, מאסו בגודש ובצעקנות. כל נער מתבגר אוחז בפלאש עיצב אתר עם כל מה שהוא יודע לעשות, ועם כל האנימציות שהוא יכול להוריד, שבאות מכל הכיוונים של שושנת הרוחות. פילים מקפצים, פיצוצי אנימציה, בננות מתקלפות בצבעוניות הסטרית נערמו על תודעתו של הגולש המפוחד, סאונדים רמים התקיפו אותו מכל עבר, אינטרואים של חמש דקות עמדו בפרונט של אתרים בני 100 מילה תוכן.

הדיבור היה שהפלאש מת.
אמרו שכמו תרבית חיידקים בצלחת פטרי – אתרי הפלאש התרבו עד שהרשת לא יכלה לתמוך בהם יותר. אנחת רווחה כמעט נשמעה בקרב המעצבים הסטאטיים מאסכולת העיצוב הגרפי. סוף סוף יוכלו לנוח על מקלדותיהם מבלי להצטרך להתאמץ וללמוד כלים חדשים. הפלאש מת ואיתו הצורך להתקדם ולהרחיב את היכולות. הפלאש מת ועמו מתה חווית הגלישה.

- האמנם?